בלשון זכר

מישהו הלך רחוק מדי עם הפוליטיקלי קורקט

לפני כחודשיים, איך שהזמן רץ, ביקרנו בניו יורק. השתדלנו ללכת ברגל לכל מקום, הרי לא היה לנו לאן לרוץ. מלבד פעם אחת שכמעט איחרנו לטיסה ונאלצנו לקחת רכבת תחתית עד למלון שלנו. היה זה יום ראשון, הרכבת עמוסה מפה לפה עד האוזניים, ואנחנו דחוקים משתאים, משתדלים לבלוע כל פרט ונימה. משום כך, נדמה לי שרק אני הבחנתי בפוליטיקלי קורקטיות הגואה וגולשת.

ראשית שמעתי את הכרוז מסביר שהטרדה מינית איננה לא מחויב המציאות. יפה. אומרים שבעולם בלי גניבות לא היו אפילו טורחים לומר שאסור לגנוב. כנראה היו דברים בגו.

הדבר הבא היה דרישה מסוימת לפנות את מקום הישיבה אם אתם רואים, תקשיבו טוב:  pregnant person. לא אישה בהיריון, לא בחורה, בטח שלא גיברת. כולנו בני אדם ולכולנו יפנו כך. אולי הם שכחו ש –  הלוווווווו – להגיד שמישהי בהיריון לא נחשב לפגוע בה (ואני לא מדברת על הקרפדה שבירכה אותי על היריון חדש בתקופה דכדוכית של כישלונות הרזיה). היריון הוא אחת מהזכויות הבלבדיות, הייחודיות, של בנות המין היפה בעולמנו.

NY. מחווה לאנדי וורהול. צילם שרון גרינברג

אין לי מושג אם ביידיש זה נשמע יותר טוב. אני מספיק מתלבטת איך זה היה הולך בעברית.

העברית שלנו שובינסטית. בעיה.

לא רק למי שהטבע קבע לו מין היא מחליטה איך יתייחסו, יש לה חוקים וכללים מאוד ברורים באשר לחפצים – מגרגרים ופרחים ועד רכבות וגרמי שמים.

ומה דינן של הצפרדע והקרפדה? – נקבות. גם אם נרצה לתאר את סוף מסע הכומתה שלהם, לא נאמר שהקרפדים הפגינו כוח רצון יוצא מן הכלל אלא נגיד שכל הקרפדות היו ראויות לכובע האדום הנחשק.

"ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי", כתב המשורר נתן זך. ועל פי שירים אחרים שלו אפשר להניח שהוא מכיר את הטבע מספיק כדי לדעת שהציפור היפה הוא הזכר דווקא, והנקבה היא האפרפרה-חומה הנחבאת אל הכלים, דוגרת, מנחמת ונלחמת בצלוליטיס. אבל אתם יודעים, דוחק השיר וחירות המשורר. מותר לו.

(התלבטתי אם לכתוב בתוך סוגריים או להוסיף את המילה אגב) ממליצה לכם לקרוא את שירו של זך על הגמל שלמה, בספר "כל החלב והדבש". הוא נותן שם זווית מעניינת מאוד על הקו הדק בין עובדה לדעה.

 

איך נקרא לשירותי הבריאות?

הבעיה עולה כיתה כשאנחנו בעצמנו צריכים להגדיר את מינו של המשהו שאנחנו רוצים לדבר עליו. ניקח למשל ארגון גדול וחשוב כמו מכבי שירותי בריאות. לפני 70 שנה הוא הוקם כקופת חולים. וכך מטבע הדברים גם כשרצו לומר "קופת חולים מכבי מובילה בליגה למקומות עבודה" (היי אלי) הסתפקו ב"מכבי מובילה וגו'". אך מה נאמר עכשיו, כשמכבי מגדירה את עצמה כ"מכבי שירותי בריאות"? האם מכבי עדיין נקבה? רבים? (שירותי הבריאות). ואולי היא תבוא עכשיו בלשון זכר – ארגון מכבי. מכבי מוביל? מובילים? כשהייתי באורט הקפדתי על המונח רשת אורט, וכך יכולתי להתמיד להציג אותה בלשון נקבה. זה נוח, אם כי כל מילה נוספת היא מילה נוספת.

 

יש רופא בקהל?

הייתה פעם שמועה, ויש הממשיכים לגלגל אותה, שהאקדמיה ללשון העברית מרשה לפנות בלשון נקבה לקהל שרובו נשים. ובכן זו טעות. אגדה. זה לא נכון. אין לנו בעברית אפשרות כזאת.

יש כאלה שרוצים להיות יותר צדיקים מהרב הראשי (במידה שהוא צדיק), ומלכסנים את כתביהם. כך תוכלו לפגוש כל מיני שעטנזים נטויים כגון שמר/ה או ישב/ה, שזה במקרה הטוב. אך מה עם שמור/י? – כביכול נתנו כאן ביטוי לנקבה ומאפשרים לה לקרוא את המילה כמיועד לה. אבל אין באמת מילה כזאת, שמורי. שלא לדבר על רוץ/י. המילה לא יכולה להימשך אחרי שכבר תקענו בתוכה אות סופית. ואם נבוא באפליה מתקנת ונכתוב דפדפ/י זה יותר טוב? והרי בלשון זכר משהו נראה לא גמור.

אז מה עושים?

אין לי פתרון קסם. אני משתדלת לכתוב בלשון רבים כדי לעקוף את המהמורה, שלא נאמר הוואדי הזה. לפעמים צריך לעשות שמיניות באוויר לצורך זה, ולפעמים פשוט לנקוט לשון מעט מיושנת ורשמית בזכר טהור, ואולי להוסיף בשולי הדברים כי הטקסט נכתב בלשון זכר אך הוא מיועד לבני כל המינים.

ואף על פי כן ולמרות הכול זו העברית שלנו. ואנחנו אוהבים אותה. הרבה. בלשון נקבה כמובן

שתהיה שנה של חופש מחשבה וחירות מדאגה

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה כללי.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>