מנוע החיפוש הגדול בעולם – מה הוא מוצא?

גוגל הזמינו את הבחור שלי לסן פרנסיסקו, ליתר דיוק לעיר קטנה ושמשית ליד, והוא הזמין אותי. 3 ילדים הופקדו בבצת, אחת קטנה באה איתי. נכון ש-10 ימים בארצות הברית זה ממש לא הרבה, אבל בשביל מי שמשאירים ילדים מתגעגעים ורוצים גם להתחשב בסבתא, זה לא מעט. כך, מכל מקום, זה נראה לנו בשלב התכנון. לשלושת הימים של הכנס הוספנו יומיים בניו יורק להתאושש מהטיסה המעיקה עם תינוקת על הברכיים במושבים הצפופים של אל על, ועוד כמה ימים בסן פרנסיסקו, הסמוכה למקום הכנס.

כל מה שרציתי זה סנדוויץ' לאכול וספסל לשבת עליוניו יורק: דבר ראשון התייצבנו בחנות של אפל

לימים של הכנס, שבהם אני והתינוקת שלי נכייף באמריקה, תכננתי הרים וגבעות. יש כל כך הרבה דברים לעשות ולראות בסן פרנסיסקו, ובסך הכול כל כך מעט זמן.

כולם עוד ישנים, רק אנחנו והג'ט לג שלנו עולים ויורדיםסן פרנסיסקו. בעיקר גבעות

הכי רציתי לראות את עצי הסקויה. ה-Redwood – העצים הכי גדולים בעולם.

כן, יש לי מין סריטה כזאת – עצים ופרחים הכי מושכים את עיניי. וגם את לבי. לו יכולתי הייתי גננית. אנגלייה. עם כובע קש. וכסיות תואמות.

קראתי שיש יער אחד, במרחק 4 שעות נהיגה מסן פרנסיסקו. באופן לא פמיניסטי בעליל הוא ירד מהפרק.

קראתי שיש עוד יער אחד, קסום ונפלא ופלאי ושוקק איילות וסנאים, והוא במרחק של 20 דקות נהיגה מסן פרנסיסקו. שמו יער מיור, וגדלים בו עצי סקוית החוף, שהם פחות עבים אך הרבה יותר גבוהים מהסקויה המוכרת. ואולם ההגעה ליער כרוכה בנהיגה מסאניוויל (אותה עיר קטנה ושמשית שהתאכסנו בה), עליות וירידות פראיות בסן פרנסיסקו עצמה, ואז חצייה זהירה של גשר הזהב. עלות החנייה בסן פרנסיסקו, אגב, דומה לעלות שכירת רכב ליום שלם. שישכחו ממני גם שם, הודעתי לעצמי באופן לא פמיניסטי למשעי.

הבחור שלי חשש שאשתעמם, ובירר: אם לא בא לך לשכור רכב ולנהוג לעיר הגדולה, תוכלי לנסוע מהמלון לרכבת (הם הציעו להסיע אותי לשם בלימוזינה. שכה אחיה), מהרכבת לעיר, ובעיר לתפוס אוטובוס. בסך הכול מדובר בשעתיים נסיעה לכל כיוון. קטן עליו. עליי, תסלחו לי, ממש לא.

מה אומר לכם, מכל הטיול הגדול בעיר הגדולה הכי נהניתי בסאניוויל. וזה אומר שנהניתי בה המון, כי כל הטיול היה כיף אחד ארוך ומרוכז. התינוקת ואני השכמנו קום, סעדנו ארוחת בוקר אמריקנית במלון, ויצאנו לחקור את שביליה של העיירה.

פארקים רחבי ידיים שכל עץ בהם, אילו היה בארץ היו עושים פארק שלם רק לכבודו, שדרות רחבות וארוכות של עצי מגנוליה ענקי פרחים, המון דשא ועצי מחט.

ביום האחרון של הכנס, ושלנו בסאניוויל, כששיחקנו בכדור על הדשא ליד הספרייה העירונית, שמתי לב שהעץ שמתחתיו ישבנו גדול במיוחד. כבר התרגלתי לעצים גדולים שם, אך החשד התעורר בלבי. עץ שראשו בשמים וגון גזעו הנדיב חום-אדמדם. מה זה כבר יכול להיות? בטח לא עוד תפוז, שהקליפורניקים כל כך גאים בהם.

העץ הוא גבוהלרגלי העץ ברגע הגילוי. כפי שאתם מבינים, צלמת אני לא

אני יודעת שיש אפליקציה שמאפשרת לצלם משהו ולמצוא בגוגל את שמו, אך טרם השתמשתי בה. ולכן כמי שעוסקת בניהול ידע בחרתי להיעזר במה שקרוי בז'רגון ידע סמוי.

ברחבת הכניסה לספרייה ישבו אנשים בצל העצים החשודים – קוראים, מלהגים, מחייכים לפעוטות ולאמהותיהם.

מקום חשוב ומרכזי בעירספריית הילדים בסאניוויל

פניתי אל גברת אחת עמוסת ספרים שהזכירה לי בגילה ובנמרצותה את אמא שלי, ושאלתי אותה: "סליחה, אולי את יודעת איך קוראים לעץ הזה?"

היא התבוננה בו לרגע, חשבה, ואז השיבה: "רדווד, לא?"

"אני לא יודעת, לכן אני שואלת אותך", עניתי, והיא פרצה בצחוק של הקלה. מתברר שהיא גדלה שם, ותמיד היו עצים כאלה בסביבה, לא סיבה להתגאות בה, להבנתה, בטח שלא להתפלא.

חיכיתי בכיליון עיניים לסיומו של הכנס ולפגישה עם הבחור שלי כדי לספר לו על הממצאים המרגשים. קשה לומר שהוא התפעם יותר מדי. הוא לא בא כמוני מכפר קטן שנהריה היא העיר הגדולה שלו.

"טוב, ברור שמצאת", הוא הסביר בהיגיון, "הרי באת עם גוגל".

מ. ש. ל

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אמינות מידע,‏ עם התגים , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>