מפגרים

באחת הפעמים שישבנו לנסח באופן רשמי את הישגי הפרויקט, עלתה השאלה איך להגדיר את אנשי הצוות. דורית הציעה 'אנשים מיוחדים'. זה שעשע את עמיר, אבל לא במידה שהוא יסכים לאמץ את המינוח הזה. האמת היא שגם 'אנשים עם מוגבלויות' זה ביטוי שהוא מקבל ככה, בלית ברירה. "אז איך אתה רוצה לקרוא להם?" דורית התייאשה.
"מה דעתך על מפגרים?" זו הייתה ההצעה של עמיר.

 היום כולם דורשים (סוף סוף) צדק חברתי. יש כאלה שעוסקים בכך כל הזמן. ובשקט. נורא קל להיגרר לקלישאות כשמספרים על העבודה של עמיר: הוא מנהל צוות של אנשים עם מוגבלויות שכליות שעובדים באיסוף חומרים למיחזור בבנייני משרדים. ניהול כזה שונה לחלוטין, לדעתי, מכל סוג של ניהול שאתם מכירים. הוא עובר באופנוע בין הבניינים השונים שבהם עובדים החבר'ה שלו, דואג שהם יעשו את העבודה – ובעיקר דואג להם. הוא מדבר איתם ומעודד אותם ומתלוצץ איתם ומוודא שהסביבה (כלומר האנשים שבאים איתם במגע) תתנהג אליהם יפה. וזה חוץ מהעבודה "מסביב" – התנהלות מול בנייני המשרדים השותפים לפרויקט, מול חברות המיחזור וכיוצא בזאת.

 "השתגעת?!" דורית נחרדה. "ככה לכתוב במסמך רשמי?"
"מה לעשות שהם מפגרים?", עמיר קבע נחרצות, "ככה הם מוגדרים בביטוח לאומי, זה מינוח מקצועי לגמרי". ובהקשר הזה הוא סיפר לנו שבמשרד הבריאות (נדמה לי) הוקמה ועדה שתבחן ותדון ותבדוק את האפשרות לשנות את המילה 'מפגר' למילה אחרת. כבר התרגלנו שזו קללה, ולא יפה לדבר ככה לאנשים.

אנחנו יודעים שמילים משנות את המשמעות שלהם בחלוף הזמן. כמו שלמדינות לא מי יודע מה מפותחות קוראים 'מדינות מתפתחות'. כמו שהכיתה הטיפולית של פעם קרויה היום 'כיתה מקדמת'. אם עוד לא שינו מאז את המילה.

כשהייתי בחטיבת הביניים, בבית הספר שבו למדתי הכיתה הטיפולית תמיד קיבלה את המספר אחת. כלומר כיתה ז1, כיתה ח1 וכן הלאה היו הכיתות הטיפוליות. כשאני הגעתי לכיתה ז' הוחלט בצעד פדגוגי מתקן שלא להעליב את הילדים שלומדים בכיתה הטיפולית, ולכן פשוט למחוק את המספר אחת. וכך, מהמחזור שלנו והלאה לא הייתה כיתה ז1 בבית הספר. התחילו פשוט לספר משתיים: ז2 הייתה הכיתה הטיפולית, וכך האמיר מספר הכיתות עד ז5 (כשבפועל היו רק 4 כיתות בשכבה. כן, בית ספר קטן).

"זאת ועוד", הוסיף אמיר לצורך המחשה, "השכונה שכולם מכירים היום בשם 'רמת החייל' בעצם נקרא בכלל רמת החִי"ל" (חטיבה יהודית לוחמת, הבריגדה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה). אבל מרוב שאנשים בטעות קראו את הגרשיים (") בתור שני יודים, התקבע השם 'רמת החייל', ועיריית תל אביב הקימה ועדה שישבה וישבה והחליטה לבסוף להמליץ ששם השכונה ישונה גם באופן רשמי לרמת החייל.

עד רמה כזאת הגענו.

 

עמיר לא לוקח ברצינות ועדות כאלה. לדעתו, במקום לשבת ולהיוועד על קוצם של יודים עדיף פשוט לצאת לעבוד.

צילם מנחם לזרלתמונה הזאת מנחם לזר נתן את הכותרת נעלבתי ממך

לפרויקט שעמיר מנהל קוראים בניינים ירוקים עם הפנים לקהילה, והוא פועל במסגרת עמותת מלר"ז (המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל).

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה עברית בעברית,‏ עם התגים , , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>