במה אנחנו שונים מהורינו

  "תגידי," שאלה אותי אחותי יעל באחת משיחותינו הארוכות: "האם יש דבר כלשהו בחייך כאמא שאת עושה באופן מוצהר שונה מאמא שלנו כשאת היית ילדה?"

התשובה הייתה מידית: "הכול".

יעל צחקה. היא אחותי הקטנה, והיא מקיימת משק אמא די דומה לזה שגדלנו בו. יחסית, כן?

אחר כך הלכתי הביתה עם הרבה מחשבות. פתאום כל דבר שאני עושה או אומרת לילדים, אני מנסה לחשוב כמה הוא שונה מאיך שהיה מקובל בביתנו. אני למשל מוחמאת כשבתי מבקשת ללבוש בגד שלי; לצבוע את השיער זה לא אישו – אני בעצמי מחליפה את צבע שיערי חדשות לבקרים; אין לי שולחן טואלט, ומגירת האיפור פתוחה לכול. גם אם זה במחיר הרס של סומק או צללית.

 

הטלוויזיה שלנו

עוד משהו ששונה אצלנו מאוד מבית ילדותנו הוא הטלוויזיה. ההורים שלי בכלל יכלו להסתדר יופי בלי טלוויזיה. בשלב מסוים שני הסבים שלנו, שנהגו לבקר מדי ערב, החליטו לקנות לנו  במשותף טלוויזיה, כדי שהם לא ייאלצו למהר הביתה לצפות בחדשות (אהמ… האם בכוונת מכוון לא הוחזקה בבית טלוויזיה?). מכל מקום, כילדים, לא זו בלבד שהיה רק ערוץ אחד, ערוץ ששידר לילדים רק מ-4 עד 6:30, וגם בטווח המצומצם הזה חלק מהתכניות היו משעממות טיכו, עוד הגבילו אותנו במספר השעות שמותר לצפות בטלוויזיה מדי יום. חשבו על כך, באותם ימים ילדים לא התקוטטו על הערוץ בטלוויזיה. מצד שני, בקלות מצאנו מיליון סיבות אחרות לריב.

אני יודעת שזה נחשב ממש לא חינוכי, אבל אנחנו לא מגבילים את שעות הצפייה בטלוויזיה. אפילו גיבשתי משנה שאומרת שבערוצים לקטנטנים התכניות מוגשות בעברית נכונה ועם הערכים הנכונים של קבלת השונה וכולי כולי. יש לי חברות שאין להן בכלל טלוויזיה בבית או שיש להן, אבל רק עם הערוצים הממלכתיים. כל אחד עם המשנה הפדגוגית שלו ועם הסבתא שאליה הולכים בשבת ונדבקים שם לטלוויזיה מבוקר עד ערב כדי להשלים חוסרים.

צילם מנחם לזרצילם מנחם לזר

איך הגענו לטלוויזיה? כן, ג'רי סיינפלד.

בפעם הראשונה שהתחברנו לכבלים, בתחילת שנות ה-90, זו הייתה חגיגת טלוויזיה מהסרטים. לילות שלמים ישבנו מול המסך וצברנו עשרות ומאות "שעות ים", כמו שאומרים בחיל הים. ואז הכרנו את ג'רי סיינפלד.

 

דברים שלא עושים אחרי גיל 30

היינו בני 20 וקצת, ונראה לנו הגיוני למדי כשהוא אמר שרק עד גיל 30 אתה צובר לך חברים ואחרי גיל 30 לא "עושים" חברים חדשים. מעניין אם גם כיום הוא חושב כך. אני לא חושבת ככה בכלל. ואני לא מדברת רק על חברים פייסבוקיאליים.

דגלאס אדאמס, שהנחיל לנו את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (אם עוד לא קראתם – רוצו) אמר דבר כזה (בתרגום חופשי): כל דבר שהומצא אחרי שמלאו לכם 30 הוא מנוגד לחוקי הטבע ומבשר את קץ הציוויליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה. רק אחרי כ-10 שנים מתרגלים אליו ומבינים שהוא דווקא די בסדר".

גם אם אומרים ש-40 זה ה-30 החדש, בכל זאת עברו לא מעט שנים מאז שחגגתי 30. במרוצת השנים האלה דווקא הכרתי חברים חדשים והרבה מאוד המצאות חדשות. גם אתם, עובדה שאתם קוראים את מה שאני כותבת עכשיו. גם אמא שלי חברה בפייסבוק (לכן אני כותבת בזהירות. סתאאאאם). אבל לא לכל אחד קל לקבל טכנולוגיות חדשות. צחוק צחוק, יש משהו בדבריו של הוגה "בלי פאניקה". לפני הרבה שנים, בטח יותר מ-10, אמרה לי אורית כהן (היי אורית) שכמו שקופאיות בסופר הסתגלו לקופה הממוחשבת כי לא הייתה להן ברירה וזה כלי העבודה שלהן, כך מורים צריכים לקבל את הטכנולוגיה כחלק מכלי העבודה שלהם. גם היא ידעה אז שהרבה יותר קל להגיד מלעשות. נדבר על כך בפוסט הבא.

ובינתיים, עם יד על העכבר, מה אתם עושים בתור הורים ששונה לחלוטין מאיך שעשו זאת ההורים שלכם?

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה הטמעת תקשוב,‏ עם התגים , , , , .‏ קישור ישיר לפוסט.

3 תגובות על במה אנחנו שונים מהורינו

  1. מאת אני‏:

    לגבי הטלוויזיה:
    משהו שלמדתי מחברה טובה, שמכירה את זה מתקופת המד"צים או משהו כזה:
    כשתירוצים הופכים לאידאולוגיה…

    באהבה

  2. צודקת בכל מילה. איך הסתדרנו לפני שהיתה טלוויזיה? היו ספרים, הרבה וטובים. לשמחתי, יש כיום סדרות שבנויות על אותם ספרים ולפחות הילדים צופים בקצת איכות.

  3. מאת דורה‏:

    אני עדיין לא אמא, אבל כבר עכשיו אני מוצאת את עצמי מגיבה למצבים שונים כמו אמי. אני תופסת את עצמי לרגע ואז מבינה, שבסך הכול, זזה דווקא דבר טוב. אחרי הכול, אני יצאתי בסדר גמור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>